פסק-דין בתיק הפ"ב 20570-06-11

רקע

1.                  המבקשת בתיק הפ"ב 27565-10-11 (" המבקשת") עותרת לביטולו של פסק בוררות משלים שניתן על ידי הבוררת עו"ד  ר' אמיר-יניב ביום 16.4.12 (בהתאמה, " פסק הבוררות המשלים" ו" הבוררת"), והמבקשות בתיק הפ"ב 20570-06-11 (המשיבות בתיק הפ"ב 27565-10-11 (" המשיבות")) עותרות לאישורו של פסק הבוררות המשלים.

2.                  הליך זה הוא גלגול נוסף בהתדיינות בין הצדדים שעניינה הליכי בוררות המתנהלים ביניהם מאז שנת 2007, שאז מונתה הבוררת להכריע בסכסוך ביניהם.

3.                  ביום 20.7.10 נתנה הבוררת פסק בוררות (" פסק הבוררות") והמבקשת עתרה לביטולו. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, פסקתי ביום 26.1.12 שעל אף קיומה של עילת ביטול, לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (" החוק"), ראוי להחזיר את פסק הבוררות לבוררת לשם השלמתו.

4.                  פסק הבוררות המשלים ניתן אפוא על פי ההוראות שבפסק הדין ועתה, כאמור, שבה המבקשת ועותרת לביטולו, ובתוך כך היא עותרת גם לביטול חלקי של פסק הבוררות.

5.                  בהליך הבוררות התבררה תביעה של המבקשת לתשלום דמי ניהול מכוח הסכם ניהול שנחתם ביום 15.2.98 (" הסכם הניהול"), שעניינו ניהול מבנה מסחרי הידוע בשם "קניונית מול הכיכר" בחדרה (" הנכס"). המשיבות רכשו זכויות בנכס, וכחלק מהתחייבויותיהן על פי הסכמי הרכישה הן התקשרו גם בהסכם הניהול אשר הזכויות על פיו הומחו למבקשת. בצד תביעת המבקשת לתשלום דמי ניהול, התבררה בפני הבוררת תביעה שכנגד שהגישו המשיבות ואשר נסבה על נזקים שנגרמו להן כתוצאה מהפרת הסכם הניהול על ידי המבקשת. בפסק הבוררות קבעה הבוררת שעל המשיבות לשלם למבקשת 30% מסכום דמי הניהול שהיא תבעה. יחד עם זאת היא קבעה שהמבקשת תשלם למשיבות סכום של 800,000 ש"ח, ובנוסף היא קבעה שהמשיבות זכאיות לעיין במסמכי הנהלת החשבונות של המבקשת.

6.                  בהליך הקודם טענה המבקשת שיש לבטל באופן חלקי את פסק הבוררות, מן הטעם שאין הלימה בין מסקנותיה של הבוררת והממצאים שאליהם היא הגיעה על יסוד הראיות שהובאו בפניה לבין החיובים שאותם היא ראתה להטיל על המבקשת. המבקשת גם הצביעה על כך שבפסק הבוררות נאמר, יותר מפעם אחת, שהמשיבות לא הוכיחו את ראשי הנזק שהן טענו להם. כאמור לעיל, בפסק הדין קבעתי שטענות המבקשת כנגד פסק הבוררות אינן משוללות יסוד, ועל סמך הדברים הנאמרים אצל ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך שני (2005) (" אוטולנגי") (בעמ' 1020) קבעתי כי ניתן לראות בחוסר ההלימה האמור משום חריגה מסמכות המהווה עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק.

פסק הבוררות המשלים

7.                  לאחר שהעניין הוחזר לבוררת היא נתנה ביום 16.4.12 את פסק הבוררות המשלים, שבו היא פירטה את נימוקיה לממצאים ולמסקנות שבסעיפים 87, 88, 91 ו-92 לפסק הבוררות, ובקיצור המתבקש אסקור להלן את נימוקיה.

8.                  בסעיף 87 של פסק הבוררות קבעה הבוררת שהמשיבות לא עמדו בנטל להוכיח שנמשכו מחברת הניהול כספים כלשהם שלא כדין. בצד זאת היא פסקה לטובת המשיבות סכום של 300,000 ש"ח במקום הסכום של 1,000,000 ש"ח שהן תבעו.

9.                  בפסק הבוררות המשלים הבהירה הבוררת (בסעיף 7) שהמבקשת ערבבה בין הוצאותיה לבין הוצאות אחרות של בעלי הנכס (שהם השותפים במבקשת). היא הסבירה גם שהמבקשת נשאה בהוצאות שונות, ובכללן הוצאות מימון של החברות השותפות במבקשת כמו גם הוצאות אישיות של בעלי השליטה בחברות, ומסקנתה הייתה שהמבקשת יצרה מצג שאינו משקף נכונה את התנהלותה הכספית. בתוך כך היא קבעה גם (בסעיף 8) שאי סדרים אלה פעלו לטובת השותפים במבקשת ולרעת השוכרים בנכס. הבוררת הוסיפה גם שכפי שציינה בפסק הבוררות, המבקשת הפרה את חובותיה בהתאם להסכם הניהול לערוך דוחות כספיים מבוקרים, לנהל כרטסת חשבונות נפרדת לכל שוכר ובכלל לנהל ספרי חשבונות כנדרש. בנוסף, ראתה הבוררת לציין כי בפסק הבוררות היא בחרה להשתמש בלשון מתונה לתיאור אי הסדרים הכספיים והאחרים שהוכחו בפניה, ומחמת שסברה שהמבקשת אינה יכולה לצאת נשכרת מאי סדרים אלה היא ראתה לנכון לפסוק למשיבות את הסכום של 300,000 ש"ח, שהוא נמוך בהרבה מזה שאותו תבעו אך לא יכלו להוכיח מחמת אי הסדרים המתוארים על ידה.

10.              בסעיף 88 של פסק הבוררות קבעה הבוררת שהמשיבות לא עמדו בנטל להוכיח את העובדה שאובדן דמי השכירות שבגינו הן תבעו סכום של 1,800,000 ש"ח הוא תוצאה של מצב שירותי הניהול בנכס, אולם בצד זאת היא פסקה לטובת המשיבות בגין ראש נזק זה סכום של  300,000 ש"ח.

11.              בהתייחסה לעניין זה בפסק הבוררות המשלים ציינה הבוררת כי כפי שנאמר בחלקים אחרים של פסק הבוררות, המבקשת לא סיפקה שירותי ניהול ברמה סבירה ובכך היא הפרה את חובתה כמתחייב מהסכם הניהול. הבוררת הסבירה (בסעיף 20 של פסק הבוררות המשלים) שהיא מצאה שהליקויים בשירותי הניהול אכן הוכחו בפניה, אלא שהמשיבות לא הוכיחו את מלוא סכום הנזק הנתבע (ההדגשה במקור) וגם לא הוכיחו שפעלו כמיטב יכולתן להקטין את הנזקים. על רקע זה, כך הסבירה הבוררת, היא ראתה לפסוק למשיבות סכום שהוא אך שישית מן הסכום שהן תבעו.

12.              בהתייחס לסעיף 91 של פסק הבוררות פסקה הבוררת לטובת המשיבות סכום של 100,000 ש"ח כנזק בשל הפרת התחייבות לספק את הנכס כשהוא ברמת גימור גבוהה. בקשר לכך היא ציינה כי הסכום הנתבע היה 400,000 ש"ח, אלא שהמשיבות לא הביאו ראיות להוכחת הסכום הנתבע או להוכחת התחייבותה של קודמתה של המבקשת שממנה, כנטען, רכשו המשיבות את הנכס. בפסק הבוררות המשלים הסבירה הבוררת שהיו בפניה ראיות לכך שהנכס אינו ברמת גימור גבוהה  ואף ברמה נמוכה מהמקובל, אלא שבהעדר חוות דעת של מומחה או ראיות אחרות בעניין זה היא פסקה על דרך האומדן סכום המהווה רבע מן הסכום הנתבע.

13.              בסעיף 92 לפסק הבוררות פסקה הבוררת לטובת המשיבות סכום של 100,000 ש"ח בגין ירידת ערכו של הנכס. הבוררת ציינה כי פיצוי בגין ירידת ערך לא נתבע על ידי המשיבות בכתב התביעה שכנגד וכי מכל מקום, באין ראיות לירידת הערך לא ניתן לקבוע שזו נבעה ממצב תחזוקת הנכס או שירותי הניהול שניתנו בו.

14.              בפסק הבוררות המשלים הסבירה הבוררת כי ראש הנזק של ירידת ערך הנכס אמנם לא נתבע בכתב התביעה שכנגד, אולם היא התירה את התיקון במהלך הבוררות והמבקשת לא התנגדה לכך, כפי שלא התנגדה להגשת חוות דעת ולשאלות שהוצגו בעניין זה לעדים השונים. הבוררת ציינה כי הסכום שפסקה משקף את מסקנתה שיש לקבל את טענת ירידת הערך רק באופן חלקי ולא כפי שביקשו המשיבות לקבוע.

הטענות

15.              בבקשה הנוכחית חוזרת המבקשת על טענותיה בבקשה הקודמת, והיא מוסיפה וטוענת שיש לבטל את פסק הבוררות המשלים מחמת פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, מחמת היותו מנוגד לתקנת הציבור, ומחמת כך שקיים חשש ממשי למשוא פנים עד כדי פסילתה של הבוררת מלדון בעניין ולתת את פסק הבוררות המשלים.

16.              בסעיף 16 של בקשתה טוענת המבקשת שפסק הבוררות המשלים ניתן לאחר שהבוררת קיימה קשר עם המשיבות, והבוררת לא הודיעה לה כי המשיבות פנו אליה לאחר שניתן פסק הדין. עוד נטען כי הבוררת נתנה את פסק הבוררות המשלים בלא שניתנה למבקשת האפשרות להשמיע את טענותיה בעניין.